יכול להיות שחומרי אלחוש בברית, עלולים לגרום לאוטיזם? אחרי שכילינו ערבים שלמים בויכוח אם עושים או לא עושים ברית מילה, הדיון התכנס לישורת האחרונה שלו - איך עושים את ברית. ישורת אחרונה עאלק.
איך עושים ברית? אצל רוב המשפחות מתכנסים, חותכים, אוכלים רוקדים, התינוק בוכה שלושה ימים ודי. נכון? אז זהו. שלא אצלינו. אצלינו דנים בזה לעומק. מביאים דוגמאות מן הספרות, על כאלה שעשו את זה במחלקה הכירורגית, בהרדמה מקומית לפחות. יש כאלה שלא עושים בכלל ובטח לא רוקדים לעולל על העורלה. הספרות גם מלאה עדויות של רופאים שטוענים שזה אפילו בריא. הספרות בהחלט חצויה בנושא. וגם אנחנו.
מכיוון שהדיון הוא בי-לַטרלי במליאה מורחבת, צריך להגיע לפשרה, על מנת שהמשפחה שבאה מערבות פולניה, תהיה לא מרוצה, בדיוק כמו המשפחה שבאה ממרגלות הרי האטלס. לבסוף הוחלט רשמית. יהיה רופא כירורג (1-0 לפולנים) שהוא גם רב (1-1), שיזריק לנסיך הרדמה מקומית ויחתוך באופן סטרילי (2-1 לפולנים). כל הטוב הזה יתרחש בגנֵי או באולמֵי (פטריות ממולאות בעוף), לעיני כל המשפחה המורחבת, החברים, השכנים המלצרים ובעלי האולמי, לאור זרקור מצלמה (2-2) די ג'י - גבעטרון (אפשר אותם עם סאבלימינאל) ללא ריקודים. הפולנים ניצחו, אבל נראה אותם מונעים מהאטלסים לעשות קרחנה.
הגיע היום הגדול. כרגיל האורחים כבר בגֵני לפנינו. סידרו לנו חדר חתן-כלה, שהסבו לחדר ניתוחים קטן. הגיע המוהל-כירורג-רב. דיבר איתנו והסביר לנו מה הוא עומד לבצע. כגבר, ההסבר בפני עצמו עשה לי סחרחורת. אני הייתי מוכן להרוג את מי שהיה מקרב מזרק לקָרלו שלי (זה לא שם לטיני, זה התירוץ בתוך השם). והוא מתכוון לעשות את זה לנסיך. פתחתי בתחנון מאסף לזוגית. טענתי שזה נשמע יותר כואב מהחיתוך עצמו ואולי נחסוך לו את זה, אבל המוהל-כירורג-רב, טען שזה הרבה פחות כואב וגם יותר קצר. דגל לבן הורם והמזרק יצא לדרך. אני... זה שהיה הראשון להתנדב לנתח אשכי חגב בשיעור ביולוגיה ולמתוח גיד בכף יד של תרנגולת ללא כל תירגולת. אני... למראה כדור הפינג פונג שנוצר לנסיך שלי בין מפשעותיו, הרגשתי שהדם זורם בכיוון ההפוך וברגע האחרון בעטו אותי מהחדר, היישר אל האורחים המחייכים שנישקו, חיבקו וניקו לי אודם מהפנים.
כן, הוא לא. הוא לא בכה. כולם אמרו שיש לנו ילד גיבור אמיתי. זה באמת היה זריז, סטרילי ורק עם הברכות הנדרשות. אמרו לי לחזור על כמה משפטים שאמר המוהל-כירורג-רב, חזרתי עליהם כשהתמונה של כדור הפינג פונג לא יוצאת לי מהראש. נתנו לו שם. שם שמאז ועד היום מרגש אותי לשמוע (כן, כן נהייתי רגשן). השולחנות התמלאו. המחמאות זרמו. הגבעטרון ככבו. לאט לאט הרחבה התמלאה והאטלסים הרימו את התקרה. עמדתי בצד. הפעם אי אפשר להאשים אותי. את החשוד השני לפתיחת שערי הספקטרום האוטיסטי הביאה הזוגית. 1-1.
מסקנה של הספקטי: אני לא זוכר כלום מהברית שלי. כך גם הנסיך שלי. תהליך ההחלמה מהברית הוא אותו תהליך, לא משנה איך נעשה את זה. אז למה לדחוף לילד חומרי הרדמה וכימיקלים מיותרים?
אתם יכולים לעזוב את העמוד, אבל אם יתבאסו עליכם שלא שיתפתם... אל תאשימו אותי.
