• ספקטי דאדי

איך נראה ילד על הרצף האוטיסטי כשהוא נולד?

מתוק כמו כולם רק בכלל לא בכיין. גם שמזריקים לו חיסונים (הנה סימן לא טוב). אני בעיקר לא הפסקתי לצחוק כשהוא נולד. צחוק כזה בריא. כזה שבא ממש מאחורי מפתח הלב, עובר לחזה, אתה לרגע חושב שהולך לצאת בכי, העיניים מבלבלות - הן מבריקות ומלוחלחות. אבל אז... פורץ הצחוק והוא כאן כדי להישאר (אולי).

זה היה יום מדהים. האמת שבכלל לא התכוננו שבאותו היום יהיה לנו ילד ביד. בטח לא ילד על הרצף האוטיסטי. שבת בבוקר. רגוע בבית. בערב תיפתח ה"פאגנייה" השנתית וידליקו כאן מדורות בכל פינה. אני מציע שנסגור חלונות. גם כך השרב בחוץ מזכיר לנו שבארץ הזו אין עונות - הכל משתנה בבת אחת. ארץ שלא מתקשה במעברים, כמו חלק מילדיה על הרצף האוטיסטי.


אוכלים ארוחת בוקר, אני מסתכל על הזוגית, אני חושב לעצמי היא נראית לא טוב, צריך אולי שוב לבדוק לחץ דם. לא שמתי לב שחשבתי בקול. המחשבה שלי פינתה את השולחן מהר, הביאה את מכשיר המדידה ואת ערכת בדיקת השתן. המצב לא טוב. הזוגית טוענת שהיא טוקסית. היא בעצמה מילדת, אז היא יודעת מה היא מדברת. הולכים לבית חולים. הבנתי שאצל כולם יש תיק מוכן. גם אצלינו היה, אבל לא התאפקנו והשאלנו ממנו מידי פעם כמה פריטים, כשהכביסה הנקייה סרבה להתקפל מעצמה, או כשהשמפו נגמר. בתיק הייתה שקית אחת של במבה ומברשת שיניים באריזה חדשה.


רבע שעה. זמן שיא ליציאה שלנו מהבית, מרגע קבלת ההחלטה לצאת. אנחנו באוטו. איזה כיף ששבת. הנסיכה הגדולה נשארה בבית עם הבטחה מאיתנו לעדכן אותה. היא מתרגשת. בדרך טוענת החמות שזה לא יכול להיות, זה שבוע 37. ניירות ברקע והכרזה שזה לא מסתדר לה נומרולוגית. השיחה התנותקה (אין קליטה. לפעמים בא לי לחבק את זה שהמציא את הלחצנים על ההגה). בחדר הלידה מקבלות אותנו במאור פנים חברותיה לעבודה של הזוגית. זוכרים? היא בעצמה מילדת, לכן השיחה מיד הופכת לקולחת עם ביטויים שרק הן מבינות. "היה לך פרוטאין? את בטח לא יודעת כמה מיליגרם לדציליטר. מה היה הסיסטולי? והדיאסטולי? איבדתי אותן בדיון האריסטוטלי הזה. רק הבנתי שהן טוענות שהיא באמת נראית קצת טוקסית. לי היא נראית סתם שבא לה לישון. הייתי מרגיש מיותר לולא קיבלתי הוראות להזיז, להביא, לחבר, לקנות. אין לי בעיה עם זה. אני לא טוקסי.


די מהר הקולגות מבינות את המצב. הן מכריזות זירוז (לאחר שקיבלו מהזוגית אישור לכך, לא לפני שהיא עצמה עברה על הניירת). ואני חשבתי שיש לנו לפחות עוד שבועיים לסיים את הסדרה ב - YES. אבל לא, אנחנו כבר בחדר משלנו, עם כל הערכה מחוברת לזוגית מכל הכיוונים. הזוגית מתעלמת מנזיפות הקולגות שלה, שמבקשות ממנה, לא בעדינות, להפסיק להתערב. מכוונת לעצמה אינפוזיות, שולטת בכל המוניטורים כאילו שהיא במשמרת. הצירים גם שמעו שיש זירוז והחלו להגיע. בהתחלה באחדים, כמו נמלים שפותחות ציר לכל הקן ואז מגיע הנחיל... הנחיל של הצירים. הזוגית רוב הזמן מחייכת (לימים היא תכעס כשאספר שהלידה הייתה לנו ממש קלולה).


הערב ירד, השבת יצאה (עדיין בגילי מחפש מאיפה יוצאת השבת), בדיוק כשנדלקה המדורה הראשונה, הגיח לאוויר העולם הנסיך. קטן כל כך שזה מפחיד. הזוגית הרשתה לנסיכה הגדולה להכנס (מה הפריע לה שהיא גם תראה איך אח שלה נפלט אל העולם? אין לי מושג). הדבר הראשון שקיבל הנסיך, זה ציצי. אחר כך מאשימים אותנו בחשיבות שאנחנו מייחסים לאיבר הזה. גברים ונשים. זה הדבר הראשון שאנחנו מקבלים מהעולם החדש. עוטפים את הקטן ולא ברור לי איך יצא ריבוע עם פרצוף. שמים לי אותו ביד ומורים לי להעבירו למחלקת תינוקות. הזוגית מבקשת לא לקלח אותו. השעווה הזו היא מתנה של הטבע. אני מביט בו והולך קדימה מבלי להרגיש. הצחוק משתולל כשהוא מביט בי. אולי הוא אומר לעצמו, או שזה משוגע או שיצא לי אבא COOL.


אני מגיע אל חדר התינוקות. שמים אותו בעריסה מזכוכית, שמזכירה לי את אחד הכלים של פאינה המורה לכימיה. אני מבקש מיד מהאחיות שם, כממלא הוראות מנוסה, "לא לקלח את הנסיך בבקשה". הן מביטות בי כמי שכבר ראו הכל. "השעווה הזו היא מתנה מהטבע", אני מוסיף בהתנשאות עם הרבה טקס בישבן. מה עם חיסונים? שואלות. אני נזכר שדיברנו על זה בכללי, אבל לא חשבנו שאנחנו לא מחסנים. ארגון הבריאות העולמי הכריז לא מזמן על סרבני החיסונים, כסיכון השני בחשיבותו על אוכלוסיית העולם. אנחנו? סיכון לאנושות? נראה לכם?! לכן מילמלתי, תעשו מה שצריך ואפילו לא דימיינתי, שברגע הזה פתחתי את השער לעידן חדש בחיינו וגם לויכוח אין סופי - האם החיסונים ואני במו ידי, פתחנו לנסיך שלי את השער אל הספקטרום האוטיסטי. החיסונים. החשודים הראשונים (של הזוגית). גם בדרך חזרה אל חדר הלידה לא הפסקתי לצחוק . ואם הזקן שלי היה איתי ברגע הזה, היה אומר לי "תיזהר, הצחוק הזה יכול עוד להיגמר בבכי".


מסקנת הספקטי: לא עושים דברים באוטומט. מבררים עוד לפני שמגיעים לחדר לידה. אילו חיסונים הילד עומד לקבל. מה הסיכונים לכאן ולכאן. הכל מאנשים אובייקטיבים כמה שניתן, שמבינים עניין ואתם סומכים עליהם. לא בושה, ממש לא בושה, לפני שמגיעים לבית החולים לברר מאיזה חברה החיסונים שניתנים שם. לעשות עליה גוגל. ולברר אפילו אם מדובר בחיסונים/אצווה שעברו FDA, או רק אישור של משרד הבריאות שמתגלח על הילדים שלכם.


אתם משתפים? אין כמוכם!



עליה לראש העמוד | ספקטי דאדי

קבלו מספקטי דאדי עדכונים מהחיים עם הספקטרום האוטיסטי

© 2019 כל הזכויות שמורות לספקטי דאדי - בלוג על החיים עם הרצף האוטיסטי