הנה אבחנה חדשה PDBD (Post Diagnostic Behavior Disorder). לא, לא תמצאו אותה ב - DSM או בכל תנ"ך פסיכיאטרי אחר. זו אבחנה שאני המצאתי ואם תקראו, תוכלו אפילו לאבחן את עצמכם.
הפרעת התנהגות פוסט אבחונית (PDBD), היא הפרעה אשר עלולה להיווצר בעקבות אבחון של מחלה, לקות או סתם ג'נאנה אצל האדם עצמו, או אצל מי מקרוביו, שאותם הוא אוהב לפעמים יותר מאת עצמו. אם כי חלק מהתסמינים יכולים להופיע אצל אנשים שלא נחשפו כלל לשום אבחנה והם ככה בטבעי שלהם. לראשונים תהיו אמפטיים ורק תהיו שם בשבילם. בנוגע לאחרונים - תתפסו מרחק.
תסמיני ההפרעה
התסמינים יכולים להופיע כולם ביחד או רק חלקם. בד"כ אם מופיעים יחדיו שלוש מן התסמינים (למה שלושה? כי ככה בא לי. אני לא כותב ל - DSM, אני כותב לבלוג. למרות שנראה לי שגם אצלם זה ככה), מדובר ברמה כלשהי של הפרעת התנהגות פוסט טראומטית. חלק מהתסמינים יעילים והלוואי שהיו מופיעים קבוע לא במסגרת ההפרעה.
קריאה בלתי נשלטת של כתבות, מאמרים, ספרים, מכל הסוגים, בעד ונגד, של אנשי מקצוע ושל שמאנים מאפריקה, קריאה על שיטות טיפול בתא לחץ ועד טיפול סביב מדורה וגירוש שדים וכל עיסוק אובססיבי בהשגת מידע.
רצון עז לישון ושיעצרו את הכדור את/ה רוצה לרדת
רצון עז לחבק את המאובחן גם אם הוא כבר מבהיר לך שאתה קצת קריפי
גוש בגרון שלא רוצה לעזוב אותך, גם אם אתה צופה באדיר מילר במופע אילתורים
קוצר נשימה, בשאיפת אוויר חזקה. כאילו אין מקום בריאות. קצת דוקר בחזה
סינון שיחות בסלולר ללא אבחנה, גם אם כתוב אריאלה ממפעל הפיס
רצון לדבר אם כל מי שאפשר
חוסר רצון לדבר עם אדם כלשהו ורצון להסתגר
חוסר חשק לאכול
חשק עז לאכול
חוסר יכולת להרדם
שינה בלתי נגמרת
טיפול בפרטים קטנים ולא חשובים כאילו היו מרכז החיים
רצון לנקות את הבית, כולל פאנלים ומעל ארונות המטבח (אתם לא מבינים מה תמצאו שם)
לא מתגלחים/מורדים שערות ולא איכפת
רחמים עצמיים
וכל התנהגות שהופכת את חיי היומיום למעפאנים
אני בטוח שניתן להכניס את הרשימה הזו לעוד כמה הפרעות מתוך התנ"ך שלהם, אבל אם יש תסמינים שיש אותם רק בהפרעה פסיכולוגית אחת, אז שיבושם לתסמינים האלה ושיחיו בבדידותם.
אני והזוגית לקחנו מהרשימה כל אחד מה שעשה לו הכי טוב. אפשר לומר בכללי שהבית מאד נקי, אבל לא מסודר, בגלל כל הספרים והניירת שמנפיקה המדפסת החדשה. סידורים שדחינו בשנים האחרונות נסגרו. ירדנו במשקל (שזה טוב) ומסוכן לנהוג גם אחרי שנת הלילה. הזוגית מדברת עם כל מי שאפשר ואם אין עם מי אז עם עצמה. אני בודק את האפשרות להגר למאדים. המאובחן לא מרגיש שינוי, תמיד חיבקו אותו כל דקה ובשבילו החיים דבש. חמותי באה לבסוף פיזית ונקשה בדלת (שזה לא טוב).
כמו שאתם מבינים אנחנו עמוק ב -PDBD . אני פותח את המעטפה שקיבלנו מגדעון, אולי שם נמצא את התשובות איך לצאת מזה.
מסקנת הספקטי: גם אם הכל נראה מבאס, אחרי שבוע, שבועיים, שלושה, חודש... בסוף מתאפסים ומתחילים מהתחלה. גם הפאן עובר, אבל גם למעפאן אין הנחות, גם הוא חייב להתחפף מתישהו. חוזרים לאיזון חדש בחיים החדשים.
אז אם אתם לא תחת השפעת PDBD, בטח יהיה לכם קלולה לשתף. אז בבקשה, שתפו!
