הם כאלה גאונים, הם זקוקים לשקט, הם בררנים באוכל, הם צריכים ריתמוס קבוע, הם לא אוהבים גירויים חזקים. הם. והוא? הוא בכלל לא נראה הם. אני בשוק.
אתם אחרי אבחון? התשובה חיובית? לא רוצה לבאס אתכם ולהעמיק את ה- PDBD, אבל ברוכים הבאים למועדון ה"הם". מהיום הבן/בת שלכם, הוא/היא, כבר לא הוא/היא, אלה "הם".
קבעו את הספקטרום האוטיסטי, מכיוון שההגדרות הקודמות כמו אספרגר או אוטיזם, לא התאימו לתאור כל המגוון של הלקות. לכן, בחוכמה, לפחות לדעתי, יצרו רצף שעליו ממקמים ילד או מבוגר עם לקות בתקשורת. אין שני ילדים על הרצף שהם אותו הדבר. כל ילד על הספקטרום הוא ה"הוא" של ההורים שלו, של האחים שלו, של החברים שלו. אז די עם ה"הם".
בואו אסמן לכם את הדרך לגזענות (לא קשור ימין, שמאל מרכז. היגיון בלבד). בכל פעם שאנחנו משתמשים בגוף שלישי - רבים ולאחר מכן מצמידים לו שם תואר ו/או תכונה. זו גזענות. הם יפים, הם אמינים, הם גאונים, הם ממש מסוכנים, הם חייבים השגחה, הם כל כך נחמדים. גזענות. גזענות. גזענות. וזה לא, זה לא משנה מי האוכלוסיה שבאה אחרי ה"הם" - ערבים, חרדים, מקסיקנים, אסקימואים, אמריקאים, צרפתים, מרוקאים (אולי אותם אפשר להחריג), ספרים, מוסכניקים או אוטיסטים. אי אפשר לאהוב אוכלוסייה ואי אפשר לשנוא אותה. אי אפשר לכעוס על אוכלוסיות ואי אפשר לעוף עליה. הבעת דעה ובטח רגש, צריכה להיות כלפי אנשים ספציפים, לא אוכלוסיות. בכל אוכלוסיה יש פרטים, שאתם יכולים לאהוב, לשנוא, לכבד, לבוז לו או לה, אבל לא בגלל שהם שייכים לאוכלוסיה הזו, אלא בגלל שהוא כפרט - אמין / חכם / חרא של בנאדם / טיפש.
אינשטיין אמר פעם, יותר מפעם אחת - שלשני דברים בעולם אין סוף: ליקום ולטיפשות, אבל מיד סייג ואמר שלגבי היקום... הוא לא כל כך בטוח שאין לו סוף. בניגוד לאיינשטיין, אני חושב שטיפשות היא כמו מצב רוח - לפעמים יש לך ולפעמים אין לך. עם זאת, כמו שיש כאלה שמצב רוח רע, זה בקארקטר שלהם, יש גם כאלה שהטיפשות היא אצלם בת בית. אז היום התעוררתי לא טיפש ואני מבין שיש תרבות ויש סטריאוטיפים שמקצרים לנו את הדרך לקבלת החלטות, די ביעילות. אפילו אפשר לומר שלגזענות יש מרכיבים אבולוציוניים. אני יכול לנחש שהם נמצאים בחלקים עתיקים יותר ופרימיטיבים של המוח ולא אלאה אתכם באנטומיה (עכשיו הכרתי אתכם להניח שאני מבין באנטומיה של המח). בכל חלוקה לקבוצות תמיד תתפתח החלוקה של אנחנו והם. זה חזק מאיתנו. אבל גזענות ממש לא חייבת להיות אופי.
גזענות יכולה להיות תלויית מצב. למשל, אם אתה צריך שישברו לך קיר ויצבעו לך את הבית לפני פסח, בלוח זמנים שקבעה המפקדת ואין סיכוי שאתה מסוגל לזה, אז אתה פתאום אוהב פלסטינים ובעד שלום כולל והחזרת השטחים לקווי 48. עזבו נהיה לוקסמבורג - אתה אומר. הכל תעשה בשביל שמוחמד יציל אותך מהפקדת. בימים אחרים, נוחים יותר, אתה בעד טרנפסר. גם יכול אפילו להיות מצב, שבו הילד שלך אובחן על הספקטרום ופתאום אתה מתרגז על אלה שמדברים עליו בגוף שלישי רבים, למרות שלפני האבחון, חופשי גם אתה יכולת לומר על ילד כזה "הם". במקרה כזה אני מפרגן לך על זה שתפסת את עצמך והשתנת. לא משנה מה הסיבה.
הגיוני, אבולוציוני, האמת שממש לא מעניין אותי. תעשו לי טובה, תשאירו לי את הילד שלי "הוא". הוא היחיד שלי. אומרים לכם ״הם״ על ה״הוא״/״היא שלכם? פשוט תתקנו בעדינות. הם לא אשמים - אין להם ״הם״ בבית.
מסקנת הספקטי: הפעם המסקנה נמצאת בתוך התשובה לשאלה - אם "הם" זה ה"הוא" החדש, אז מה אתם?
Kommentit