• ספקטי דאדי

גן תקשורת -טרילוגיה - שיפוץ כללי

בגן תקשורת יש תל"א - תוכנית לימודים אישית, אבל אם יש גם הורים עם רוח יוזמה ובכיינות ברמה נמוכה. יש גם תש"כ - לא, זו לא שנת הלידה של הגננת, זו תוכנית שיפוץ כללי.

גן תקשורת זה מקום מאד מסודר. כשיש סדר, אז יש המון ראשי תיבות. לכל ילד יש תל״א (תוכנית לימודים אישית), שנבנית יחד עם ההורים וכל אנשי המקצוע, טיילור מייד לילד (בהתאמה אישית לילד. אני אומר טיילור מייד, כי זה עושה רושם). מאד משקיעים בזה. המון זמן והמון דיונים, עד כדי כך שלא הצלחתי להבין מתי יש להן זמן למשפחה, שלא לדבר על לישון.


בהתחלה נפגשים כל אנשי הצוות עם ההורים - הגננת הראשית, הפסיכולוגית ושאר אנשי הצוות הפרא רפואי. בכל שבועיים נפגשת הפסיכולוגית (במקרה שלנו. יש גם גדעונים שעובדים בזה) עם ההורים ומידי פעם מצרפת את אחת מנשות הצוות לפגישה, כדי לכוונן את התל״א ולהדריך את ההורים על מה שחשוב לעבוד בבית. לא לפני שהיא מפקידה בידיהם כלים לעבודה בבית. בכל יום שולחת הגננת עדכונים בשידור חי ובערב מסכמת את מה שהיה ומה שעומד להיות מחר ואיך להתכונן לזה. בקיצור - גן חופר, אבל בקטע טוב.


השיא היה בפגישת העובדה הראשונה עם ההורים . זה היה מאד מוזר, הן שאלו אותנו, "על מה תרצו שנעבוד עם הילד?" והביטו בנו עם העט מוכן לעבודה. חשבתי שאני בחלום. עד כשיו אנחנו שאלנו את הגן מה במה אנחנו יכולים לסייע, פתאום הגן שואל אותנו. זה כמו שתעלו לרכבת ישראל, יגשו אליכם דייל/ת עדינים ונעימי קול וישאלו אתכם, מה תרצו להזמין לאכול ולשתות בזמן הנסיעה, תרצו מוסיקה או סתם להיות בשקט ומה תרצו למצוא כשתגיעו אל היעד. כמו שאתם מכירים את הרכבת שלנו, יותר סביר שידחפו לכם את המשקה שקניתם בתחנה המפוייחת, ישר לפרצוף וישפכו לכם אותו על החולצה הלבנה, בדרך לעבודה. לבסוף תרדו בתחנה עם איכות אוויר שלא ברור מה הקשר בינו לבין איכות. אז ברור כשבגן הילדים הציבורי, שואלים אתכם שאלה כזו, אתם ברגע הראשון תגידו "לא חשבנו על זה", אבל החל מהרגע השני ועד שתיגמר הדיו בעט, לא תסתמו את הפה.


אבל כמו תמיד לא הכל מושלם, מבחינה פיזית... אנחנו מוצאים גן בלאגן. תקרות אקוסטיות נפולות או חסרות, נורות פלורסנט רעשניות ומהבהבות, הגן לא נצבע ותוחזק במשך השנים תלאי על תלאי. טוב מה אפשר לצפות מגן שנח רק שבועיים בקיץ. האמת שזה די מעיק. אתה מבין שהילד בא לבלות במקום הזה, את רוב שעות היום שלו. אני לא הייתי רוצה. זה קודר ולא נעים. ולא משנה כמה שהצוות מדהים.


להזיז את העירייה? אפשר לנסות, אבל זה יקח שנים. לנו יש שנה. מה עושים? מפסיקים להתבכיין, מפסיקים עם ה״שתו לי אכלו לי״, מפשילים שרוולים ומתחילים לעבוד. הזוגית שתחייה לקחה את הוועד, הרימה את השופל והוצאנו אל הפועל את התש״כ (תוכנית שיפוץ כללית).

הטקטיקה: הזוגית פנתה למילגה, שתרמו בד ענק להסתרת התקרה המכוערת. פנתה לשי - מבית השטיחים והפרקט וקיבלה תרומה של שטיח שוגי ענק ושטיחי פרקט שיסתיר את רצפות הסוכנות. אני פניתי לסינים בעלי אקספרס, כדי שיתרמו לנו וילונות, הם ״תרמו״ לנו וילונות נגללים ב-800 שקל לכל חלונות הגן. פניתי לעירייה וביקשתי להחליף את התאורה לנורות לד צהובות ונעימות יותר. קריטי לילד שלנו, אולי בכלל לילדים על הספקטרום האוטיסטי. בהתחלה לא הסכימו בעירייה, אבל כשהודעתי שאנחנו מוכנים לשאת בתשלום, היה למנהל מחלקת החשמל, לא נעים, בשילוב עם לב רחב והוא החליף את כל התאורה בגן לתאורה צהובה ונינוחה. הזוגית גייסה את כל ההורים בתורנות סופי שבוע, לצביעה, קידוח, איטום, הדבקה, תלייה וחיבור כל התרומות והקניות. לבסוף כולנו יחד הגענו לניקיונות ואחרי חודש עמד שם גן חדש דנדש, מבלי שהוצאנו יותר מיד מכיסנו.

אז היינו רגועים והתפננו לתל״א. נבנתה לנו תל״א שכללה את כל הפרמטרים שרצינו לעבוד עליהם ותוכנית שילוב עם גן אחר. בקיצור, חלום. הילד פרח, לא רצה לעזוב את הגן בסוף היום. הגננת הראשית הייתה מחבקת עצים לשעבר, שהכירה את שתי התיאוריות והייתה מושלמת לילד. אבל, השנה לא הייתה פשוט. הרבה אתגרים בייחוד השילוב שעליו כתבתי פוסט נפרד. הדרך לא קלה, אבל עדיין אפשר למצוא נקודות להנאה ממנה. לשפץ את הגן הייתה אחת מהנקודות האלה (יותר של הזוגית - תנו לה לעצב והיא בשמים).


מסקנת הספקטי: אם אין עירייה לי - זוגית לי. לפעמים אפשר להזיז דברים לפני תחילת השנה והרבה פעמים אנחנו זכאים לקבל ולא מקבלים. הרצף האוטיסטי מציב לנו הרבה מאבקים, אז בואו נבחר את המאבקים החשובים באמת. עדיף לחשוב מחוץ לקופסה ולפעול מאשר להילחם ברשויות. יש המון עסקים בחוץ שמשוועים לעזור ולאמץ גנים כאלה. תנסו.


עכשיו תגלו יוזמה ושתפו את הפוסט. תודה יקרים שלי.



עליה לראש העמוד | ספקטי דאדי

קבלו מספקטי דאדי עדכונים מהחיים עם הספקטרום האוטיסטי

© 2019 כל הזכויות שמורות לספקטי דאדי - בלוג על החיים עם הרצף האוטיסטי