• ספקטי דאדי

לפתוח את המעטפה

נו המעטפה הזו. זו שהעובדת סוציאלית נותנת לכם אחרי שאתם קמים מה-PDBD. פתחתי. זו רק מעטפה. חשבתי שזה עוד משהו פרוצדורלי שצריך לעבור. וואלה... לא חשבתי שזה מה שיפרק אותי.


לפתוח את המעטפה הזו, היה כמו לגרש את הילד ההולנדי, שעם הזרת הקטנה שלו, מונע את התמוטטות השכר בהארלם ההולנדית. הלכתי לעובדת הסוציאלית. מחלקת רווחה. בחיים לא הלכתי למחלקת הרווחה. לפחות לא בשביל עצמי. הנה אני יושב מול האשה הנחמדה והאמפטית הזו ואין לי מה לומר לה. לא, אנחנו לא צריכים כלום. בינתיים שום דבר לא השתנה. אם הזוגית תתחיל להרביץ לי אולי אבוא לכאן, אבל עכשיו תני ללכת. אכן נתנה לי ללכת, לא לפני שהפקידה בידי את המעטפה. החזקתי את המעטפה הזו שבוע בבית, כמו שהחזיק השכן של טוני מהספרנוס, את החבילה שהוא ביקש ממנו לשמור - לא רוצה אותה בבית שלו, אבל אין לו ברירה, אלא לשמור עליה.


בסופו של דבר הגיע היום שמצאתי את עצמי לבד בבית. אז פתחתי את המעטפה. מצאתי בתוכה חוברת הסבר על הספקטרום האוטיסטי. קראתי על הזכויות שלנו ושל הנסיך מהרגע בו אובחַנו. אני אומר אובחנו, כי  זו המציאות; הוא אובחן על הספקטרום ואנחנו אובחנו כמשפחה לילד על הספקטרום. נשמע לכם אולי סימביוטי, אבל זה אמיתי. אלה החיים - מה שקורה לילדים שלך, קורה גם לך. אם תרצה או לא תרצה.


אני ממשיך לעיין בחומר ואז.. אז זה בא לי לפרצוף כמו כדור ברזל שנחבט לך בפנים, מבלי שתתכונן אליו. מה... לא יכלו למצוא כותרת אחרת לטופס?! בביטוח לאומי היו חייבים לכתוב, בגדול בראש הטופס, "תביעה לגמלה לילד/ה נכה"?! אי אפשר לחבר טופס מיוחד בשם מתאים יותר?! למשל טופס שהכותרת שלו "סיוע לילד/ה על הרצף האוטיסטי". או "סיוע לילד/ה על הרצף". או "סיוע לילד/ה (שצריך/כה)". בשלב הזה, לפחות אני, לא יכולתי לשמוע את המילה אוטיסט. אז נכה כן?! "ילד נכה"... לא מתקשר לי בשום צורה עם הילד שיש לי בבית.


אני מסתכל על הטופס, לא מצליח לקרוא את השאר, חוץ מהכותרת. כל המסע עד לרגע הזה, הגָנים, החברים, התלונות, הקשיים, המשפחה, ההתנצלויות המלוות בפרחים, חצי השנה של האבחון, הכל הכל, מתנקז לרגע הזה, שאתה רואה את הכותרת הזו. בפעם הראשונה שאני מבין שהילד הזה, שאין לך מושג מה העולם רוצה ממנו. שמבחינתו הכל דבש. שהעולם שבחוץ הוא הבעיה. שהוא מצידו מעולם לא התכוון להיות בעייה של אף אחד. הילד הזה מעכשיו... נחשב נכה. ואני תוהה, למה אם הסביבה לא מסתדרת עם ילד קסם כזה, אז הוא נכה? אולי הסביבה היא זו שנכה. את זה כנראה אני אגלה מידי פעם בשנים הקרובות.


לא יודע איפה זה פגש או פוגש אתכם, אותי זה פירק. אין צורך בתיאורים גרפיים. אני טוב בהם, אבל לא בא לי לפרט אותם. בקצרצר אומר שבפעם הראשונה התפרקתי. התפרקתי לחתיכות קטנות. המסמכים עם המעטפה עפו לפח האשפה. נדרש עוד חודש לחיבור הרסיסים, כדי שאוכל להמשיך בפרוצדורות.


מסקנת הספקטי: אולי זה בלתי נמנע; בשביל להפוך אותך לספקטי דאדי מקצוען, צריך קודם לפרק את הדאדי הישן ולחבר אותו מחדש. לפי מפרט של ספקטי דאדי. שתפו!



עליה לראש העמוד | ספקטי דאדי

קבלו מספקטי דאדי עדכונים מהחיים עם הספקטרום האוטיסטי

© 2019 כל הזכויות שמורות לספקטי דאדי - בלוג על החיים עם הרצף האוטיסטי