אבחנה חדשה. עכשיו יצאה ומתפרסמת כאן לראשונה. התיאורטיקן, החוקר והמאבחן - ספקטי דאדי. מי שהביא לנו את ה- PDBD יוצא עכשיו עם אבחנה חדשה - NAGS הספקטרום הנורמטיבי והכללי. NAGS - היא אבחנה רחבה ביותר המקיפה את מרבית האוכלוסייה. אחרי שתקראו את הפוסט הזה, תוכלו לאבחן בקלות את ילדיכם/עצמכם/סביבתכם אם הם NAGS או משהו אחר. פוסט ארוך בקנה מידה של הספקטי, אבל חשוב לדעתי.

מהו הספקטרום הנורמטיבי והכללי NAGS (Normative And General Spectrum)? חבל ששאלתם - בכל מקרה התכוונתי לענות. הרצף הנורמטיבי הכללי, התגלה דווקא בעקבות רצף אחר - הרצף האוטיסטי - ASD. לאחרונה עלה באופן מבהיל שיעור המאובחנים ב - ASD. לא אכנס איתכם לסטטיסטיקות, הן בכל מקום ברשת. פשוט כשמדובר בבני אדם, אני לא אוהב שמחברים אותם למספרים. גם מהסיבה היהודית היסטורית וגם בגלל שמספרים הם מדויקים ומוחלטים ובני אדם, הם לא רציונאלים ומורכבים (לפחות רובם). אז בלי מספרים. אפשר לטעון שהמקור לאינפלציית האבחונים, הוא במתודה של שימוש בספקטרום, שמגדיל את טווח המאובחנים. יש שמאשמים את התזונה המודרנית. יש שטוענים לעודף באלקטרומגנטיקה. גיל ההורים ועוד ועוד סיבות. לי יש סיבה נוספת אפשרית, אם כי היא יכולה באופן חלקי להסביר את העלייה באבחוני ASD. קחו נשימה.

רוב הילדים לא מאובחנים. אבל אם היינו מאבחנים את כל הילדים - מיעוט מהם היו מאובחנים באבחנות שונות ומשונות ואילו רובם היו יוצאים נורמלים. מה זה אומר? שכל מי שאובחן נורמטיבי הוא זהה לילד אחר? ברור שלא. אמרתי כבר, בני אדם מורכבים. לכן, המציאו טבלאות עם עקומות נורמליות, עשירונים ומאונים, ממוצעים וחציונים. כל זה כדי למקם את הילד הנורמלי, היכנשהו בטווח הנורמליות. הטווח הזה... הוא הספקטרום הנורמטיבי הכללי NAGS. הוא נועד גם בשביל להוציא לאבחנות אחרות, ילדים שלא מסתדרים עם הסטטיסטיקות הנורמטיביות. את הילדים האלה מעבירים למערכת סטטיסטית אחרת, שבה הם עונים על הדרישות. למשל הנסיך שלי, לא מסתדר עם הטבלאות הסטטיסטיות של NAGS (או שהן לא מסתדרות איתו), אז העבירו אותו לגרפים שמתארים אותו טוב יותר ועליהם מצויים כל הילדים שמאובחנים ב- ASD. נשמע קצת מעליב, לא? ברור שלא. זה מצוין ובוא נבין למה.

ילד שמאובחן על הספקטרום הנורמטיבי הכללי NAGS, יכול להיות בקצה העליון של הרצף ולהחשב לילד בתפקוד מאד גבוה על הרצף הזה. ילדים כאלה בדרך כלל יפגינו כישורים קוגנטיביים מעולים. יוכלו לצייר, לכתוב, לשיר, לנגן, להצטיין בספורט ובכל תחום. הם ברוב הפעמים יהיו גם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה ויפגינו כישורים חברתיים ברמה גבוהה. אלה הילדים שמוצאים מאיות במבחנים, הם בתנועת הנוער, מתנדבים, יש להם מלא חברים ובבית תענוג איתם. כשהם גדלים הם ביחידות המובחרות של המודיעין ולאחר מכן כוכבי הייטק ואקדמיה. הטיפול בילדי כאלה, הוא טיפול שאני מכנה"לא לגעת". תנו להם לגדול הם כבר נולדו עם ה"איך".

לעומת זאת, ברצף כמו ברצף, תמצאו ילדים שבחלק מהתכונות האלה הם בקצה העליון ובחלקן בקצה התחתון. אם נלך לקצה התחתון של תפקוד נמוך ב -NAGS, נמצא שם ילדים עם יכולות קוגנטיביות ממוצעות מינוס. תחומי עניין צרים, מעט חברים, ביישנים ומסוגרים. מלאי חרדות וצועקים ללא מילים "תעזרו לי". אלה הילדים שמוצאים נכשל ברוב הבחינות ומאה בהתנהגות טובה. הם קצת מפוזרים. שניים שלושה חברים מספיקים להם (אם בכלל). לא מתים על תנועות נוער וכמה שפחות לצאת מהבית. ובבית... דרמות מטורפות. כשהם גדלים הם אבודים. מצבם החברתי קשה יותר והם מתקשים להסתגל לחיים ובטח לשוק העבודה. הטיפול בהם הוא מהסוג "התערבות כירורגית דחופה" אפשר להציל אותם. צריך להעניק להם טיפול רגשי- התנהגותי, הם צריכים ליווי, דחיפה ליזום לחקור להגיע להישגים. ממש להוציא אותם מאזורי הנוחות שהם בונים לעצמם סביב המנעות. כמה מהם מקבלים לדעתכם טיפול כזה? אמרתם מעט מאד? אז נראה לי שכבר סימנתי לכם את הדרך לרעיון שאני מנסה להעביר. לכן אוותר על פירוט התכונות שבאמצע הרצף.

שתי האבחנות NAGS ו - ASD הם לא שני קווים מקבילים. אם ניקח את הנסיך שלי, ביום טוב... הוא יכול להיות חבר טוב וקרוב של ילדי ה-NAGS בתפקוד הגבוה. למה? דבר ראשון כי הוא צ'ארמר (ואני לא אובייקטיבי) ודבר שני, כי הוא מקבל טיפול. בשנים הראשונות שלו, ענינו באופן אינטואיטיבי לצרכים שלו כילד מיוחד. ברגע שאובחן, אנחנו, יחד עם המערכת הממסדית, נתנו לו את הטיפול שדרוש – גן תקשורת, טיפול רגשי, התנהגותי, קלינאית תקשורת , מרפאה בעיסוק, ספורט טיפולי, שחייה, סוסים והמון המון חיזוקים, חום ואהבה. אנחנו ממשיכים לעשות את זה גם בימים אלה. יחד עם המוטיבציה המטורפת שלו להתגבר על האתגרים שמציבה לו הלקות, הוא מגיע להישגים שמאפשרים לו להשתלב. זה לא אומר שאין עוד אתגרים מטורפים בדרך, אבל כמו שאומרים הסינים, גם דרך של אלף קילומטר מתחילה בצעד אחד.

לא רק הנסיך שלי מקבל טיפול. כל המאובחנים ב- ASD מקבלים טיפול. בכל רמות הספקטרום. השאלה שמציקה לי היא , מה יהיה על ילדי NAGS, שסובלים מפערים בתכונות ובכישורים על הרצף הנורמטיבי הכללי ולא מקבלים טיפול. הם ימשיכו "ליהנות" מכיתות של שלושים וחמישה ילדים. ימשיכו ללכת לאיבוד. ימשיכו לחשוב שהם לא יכולים, לא מוצלחים, לא מגיע להם או בקיצור סתם נאג'סים.  הם ירחיבו את הפערים קדימה אל תוך החיים ה"נורמטיבים". הילדים האלה עומדים מול אתגרים ולא מתחילים אפילו את הצעד האחד, בדרך הארוכה והנכונה. אז כן אני שמח שאבחנו את הילד שלי כילד על הרצף האוטיסטי. אחרת הוא היה נופל שנים בין הכסאות, לא שייך לכאן ולא לכאן. NAGS בתפקוד נמוך. אף אחד, לא רק שלא היה יודע לתת לו מענה, אלא גם לא היה חושב שצריך לתת לא מענה. למה? כי הוא NAGS ורק אם ההורים שלו עשירים ואיכפתיים, הוא יקבל טיפול ואם לא. אז לא. שישאר בשורה האחרונה מבין השלושים וחמש וכשיגיעו מבחני המיצב, נשלח אותו לקנות לעצמו ארטיק, כדי שלא יקלקל לנו את הסטטיסטיקה. המדינה תמודד איתו מאוחר יותר.

מסקנת הספקטי: עדיף שהילד שלי יהיה ראש ל- ASD ויקבל טיפול מסור ומותאם אישית, מאשר יהיה זנב ל – NAGS ויקבל... עכשיו אתם מבינים למה יש עלייה באבחון ילדים על הספקטרום האוטיסטי?

אני אולי נשמע קצת נאג'ס, אבל תעשו לי את היום ושתפו! כאן בתחתית העמוד.