מי שלא בעניינים עוד יכול לחשוב שזה שם של חוג. חוג שמלמדים בו את הילדים, איך לעשות תקשורת בעידן המדיה הרב מימדי. אז זהו שלא.
מיד אחרי האבחון על הרצף האויסטי, כשאמרו לנו את המונח הזה, גן תקשורת, די הזדעזענו. הילד שלנו? בגן מיוחד? אז גם מגיע המכתב מהעירייה על ה"זכאות" שלנו לחינוך מיוחד ולגן תקשורת. עוד אחד מהמכתבים ששולחים לך, כאילו רוצים לומר לך "הלו... אין זמן כאן לטעויות. תנחת. תתעורר. תפסיק לרחם על עצמך. צא מה - PDBD." ואכן זה מעורר.
אם אתם כבר ממטיבי הספקטי, אז אתם בטח כבר יודעים שאחרי ועדת ההשמה, החלטנו להמשיך ולשלוח את הילד לגן של מחבקי העצים. שם הכירו אותו, הכילו אותו ואהבו אותו. גן התקשורת שהוצע לנו מיד לאחר האבחון, היה ברירת מחדל. שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים, קבל מה שנותנים לך ותשתוק. הגן היה ברמה נמוכה מבחינת החומר האנושי-מקצועי. הגננת הייתה גננת מחליפה. למרות שנולדה בארץ ואולי היא אפילו כאן דור שביעי, העברית שלה היתה ברמה של ילדה קטנה. הסייעות יצאו כל רגע לעשן, אפילו בזמן פגישת ההיכרות איתנו. צוחקות בקולי קולות. נראה שהם שלטו בגננת. בכל גן ובעיקר בגן תקשורת, הגננת אמורה להיות עמוד השדרה של הגן. כאן היה בדיוק ההיפך. אז במקום לשלוח את הנסיך לגן תקשורת - ברירת מחדל, שבו הזנב מקשקש בכלב, החלטנו להשאיר את הנסיך עם מחבקות העצים המקסימות שלנו. בגן שלהם יש כלב והוא מקשקש בזנב ולא ההיפך.
השנה התקדמה ואיתה גם הזמן להחליט אם הקטן עולה לגן חובה, תוך שמצבו מחמיר והוא מתחיל לדבר לעצים, או להסכים לרשום אותו לגן תקשורת. על מה שעבר עלינו בשנה הזו, בטח קראתם בפוסט אחד קצר שהבהיר מה עברנו (מה לא קראתם? אז תקראו). בקצרה, לא הייתה לנו משלבת ולא הצלחנו לגבש את הצוות הפרא-רפואי, בצורה פרקטית שתביא תוצאות. הייתה לנו שנה, שבסופה חשבתי לעצמי, שאם לא היה לנו מזל רע - לא היה לנו מזל בכלל. אז החלטנו, יחד עם הועדה, על גן תקשורת לשנת גן החובה ואמרתי לזוגית, הקיץ זה תלבשי לבן ותתפללי לטוב.
למרות שהיא לא לבשה לבן (חבל, לבן עושה לה טוב) וגם לא התפללה (אני כן, ככה, בלילה לפני השינה), היה טוב; שבוע לפני תחילת השנה התקשרה אלי הגננת המיועדת של הנסיך ועשתה איתי שיחת היכרות טלפונית. אחרי השיחה כמעט עפתי מרוב אושר. שפה עשירה. עמוד שדרה, כמו שני עמודים הלינסטים, שמחזיקים מקדש שלם של שלמות דידקטית, גישה מכילה ואוהבת והכי חשוב, היא אוהבת את התפקיד שלה. והיא עוד מדברת איתי יומיים אחרי ששחררה את המחזור של השנה האחרונה. מה שאומר, שלאשה הזו אין מנוחה. כנראה כשחילקו אנרגיות, היא באה עם פיילַה ענקית ולקחה לכולם.
אחרי יומיים מצאנו את עצמינו מול הצוות שיעבוד עם הנסיך. יצאנו משם מרחפים מרוב אושר. הנסיך התחבר מיד לנשות הצוות ולילדים האחרים בגן. רובם בתפקוד גבוהה כמו שלו. שני ילדים עם תפקוד בינוני, התקבלו מיד בברכה על ידי הילדים והגננות, עם רוח מפקדת חד משמעית שאומרת - כולם מיוחדים וכולם שווים. אני לא רוצה להיות יותר רגשן ממה שהייתי עד עכשיו. זה דביק לי והרופא שלי כבר מזהיר אותי מרמת האסטרוגן הגבוהה. הוא מאשים את חלב הסויה. הוא פשוט לא קורא כאן את הבלוג. אחרי שאמרתי את זה, אומר לכם, שלמצוא לילד גן כזה, זה מזל מהשמים. מה זה מזל, זה כאילו שאלוהים לקח את המסמכים שלנו ועשה שם למלאכים בלאגן, על הטעויות שעשו איתנו עד עכשיו וביקש לפצות אותנו במיידי. רק בבקשה תהיה שם גם בשנה הבאה בכיתה א' ובטח בטח בג'. שמעתי שבג' הילדים ממש הופכים למפלצות.
מסקנת הספקטי: הורים לילדים על הספקטרום הנורמטיבי והכללי NAGS, לא יבינו לעולם מה זה לחשוב על השנה הבאה של הילד שלך. חיים משנה לשנה. אבל בכל זאת נהיה איתם אמפטיים. גם להם יש את הספקטרום שלהם על הראש.
בואו נתקשר ונשתף את הספקטי!
