תקשיב, אין לי משלבות. אתה יכול להביא לי משלבת ואני אביא לך אותה. אין לי בעיה עם זה. הבנתם? כי לי לקח זמן להבין את המשפט הזה.
כך אמרה לי גלית, האחראית על הגנים בעירייה. לפני שאני מתחיל, אני חייב לומר שהיא הייתה מקסימה ובכלל כולן שם באגף החינוך העירוני, נשים מדהימות, שבאמת מנסות לעשות את הכי טוב עם הכי מעט שיש להן. אבל לצערי הן תסתפקנה היום בסנדוויץ׳ פתוח.
באתי
לאחר שקמנו מה-PDBD, וביקרנו בועדת ההשמה כולל בגן התקשורת שבו נשאר מקום, החלטנו שהילד חוזר למחבקי העצים ואנו נבנה לו מבחוץ צוות מנצח. הבטחתי לזוגית שאני אנצח על הצוות, אפגיש אותם יחד לישיבות ואהיה הקורדינטור, שיאפשר להם לתאם ביניהם את הקורדינאטות לטיפול.
את הצוות הפרא-רפואי בניתי די בקלות. גדעון יטפל רגשית, דניאל תטפל עיסוקית ופארן תטפל תקשורתית. נוסיף סוסים לחיזוק וספורט טיפולי. מה שנותר זה רק למצוא משלבת לגן. רק... עאלק.
גייסתי
גלית מהעירייה, הבהירה לי שהגיוס של המשלבת עלי והתשלום עליהם. מכיוון שהגיוס עלי, אז אני מפרסם, מראיין ושולח אליה את התוצר. מכיוון שהתשלום עליהם, מדובר בשכר מינימום ותנאי שכר של מקסימום מהמינימום האפשרי. אמרתי בנונשלט, ככה עם פרצוף של ג׳ף בזוס, שבא להשתלט על שוק המשלבות; לא נורא גליתי (כן, די מהר הסתחבקנו), אנחנו נעשה לה השלמת הכנסה באופן פרטי. גלית, שהייתה עד לאותו הרגע ספונה במסך ומדברת איתי באותו הזמן (יכולת שיש רק לנשים ולי), עזבה את המסך לרצד עם עצמו והבהירה לי שחוזר מנכ"ל, אוסר להוסיף שכר לסייעות באופן פרטי. אמרתי לה "גליתי יקירתי, תחזירי את החוזר למנכ"ל ותגידי לו שלא יחזור על זה. עם השכר שאתם משלמים, אני צריך לייבא משלבת מקמבודיה." היא רק מילמלה לעצמה, תעשה מה שאתה רוצה, אני לא שמעתי כלום.
הלכתי ועשיתי בדיוק מה שהיא ביקשה ומה שאני רוצה. פרסמתי מודעה בעיתון המקומי והטלפונים החלו לזרום (יותר מפנסיונריות שחיפשו מה לעשות בין תשע לשתיים). בכל ערב, הכנו את הבית, השכבנו את הילד, הכיבוד זרם לשולחן וראיינו משלבות. אחת היא סבתא מדהימה (על פי עדותה) ונראה לה שגם לנכד שלה יש בעיה והם לא מוכנים לשמוע לה. אחת אחרת ביקשה שנתאים את עצמינו לשעות שלה, כי חבל, לא נמצא משלבת ובינתיים אנחנו מפסידים שעות. אחת גרמית וכחושה, כמעט התעלפה תוך כדי השיחה. מזל שלא הייתה לה בגרות. היה לנו תירוץ שזה לא אנחנו זה הם. לבסוף הגיע , אחת - דבורה - מטפלת בילדים כבר שנים ואפילו טיפלה בילדים של קלינאית התקשורת של הנסיך (הקלינאית הטובה בארץ, כבר אמרתי?). התרשמנו ממנה מאד, אם כי היו לי עקצוצים של חוסר נוחות. שמתי לב שהיא לא מפסיקה לדבר ולא מאפשרת לדבר. כמו שאומרים בערבית - נו שויין. שיהיה.
התחרפנתי
שלחנו אותה לעירייה עם הבטחה שנשלים לה הכנסה. היא עברה את כל הטופסיאדה והייד׳ה לגן. כבר מהיום הראשון היא לא באה טוב לנסיך בעיניים והוא לא הסכים שהיא תתקרב אליו. היא מצידה, חשבה כנראה, ששמנו אותה בגן כמרגלת והחלה להזרים לנו מידע על הגננות;
״הן כל הזמן שרות ולא עושות כלום, חבל על הילד״ או ״הגננת שם אומרת לי כל הזמן מה לעשות איתו ושוכחת שמה שהיא לומדת עכשיו, אני כבר הספקתי לשכוח.״ או ״היא מבקשת ממני לעשות מטלות אחרות, כאילו שאני אחת העובדות שלה.״
ניסיתי בעדינות לומר לה שזה בשביל שהילד יתרגל לכך שהיא שם ושהיא חלק מהצוות ואולי היא תתחיל לבוא לו טוב בעיניים. זה לא עזר. המצב בגן הלך והחמיר. הגננות ניסו להכיל אותה. חשבתי כבר לגייס עוד מישהי שתשלב את המשלבת. עד שלבסוף נאלצתי, שוב, להביא אל קידמת הבמה את הגנים האטלסים שלי. זה קרה כשהיא דרכה על הנוירונים הלא נכונים. יום אחד, מתקשרת אלי דבורה, כולה נסערת ומבקשת ממני להבהיר לגננת שהיא - דבורה - עצמאית בשטח ולא כפופה לאף אחת בגן. ״אני אומרת לך ואני לא צוחקת, אם עוד פעם היא פונה אלי, אני אפרק לה ת׳צורה.״
בשקט (זוכרים: מקל חזק, קול חלש) הבהרתי לה, שהיא כנראה התבלבלה לגמרי, שאני והיא לא יחד אל מול כל העולם, צועדים אל עבר השקיעה, כשמאחורינו להבות העיר השרופה. ״דבורה״ אמרתי ״מרגע זה את לא מגיעה לגן, את לא יוצרת שום קשר עם הגננות, או עם הילד.״ (חודשיים הילד לא מוכן שהיא תתקרב אליו. חיישן אנרגיות הנסיך). דבורה החלה להתלהם.
״אתה לא יכול לפטר אותי. אין לך סמכות. אני עובדת עירייה.״ או ״בעלי עורך דין הוא יתבע אתכם ויפשוט לכם את העור.״ או ״אני גם אלשין עליכם בעירייה ששילמתם לי בפרטי.״ והשיא ״ הילד שלכם? בכל לא נראה שהוא אוטיסט, הוא סתם מפונק.״
השיחה הסתיימה בזה ששלחתי אותה לעירייה שתמשיך לעבוד שם. הם גם לא רצו שהיא תעבוד אצלם (בכל זאת אני וגלית אחוקים). גלית בעירייה כבר הבהירה לה שאם ההורים לא רוצים אותה, אז היא לא יכולה להמשיך לעבוד. ודי.
לאחר מכן, היה מדבר. במשך השנה הראשונה לאחר האבחון, הילד לא היה עם משלבת. פשוט אין. הנה תחום שמי שטוב/ה בו, יכולים להתפרנס כמו בהייטק. הנסיך שרד את השנה הזו, רק בזכות הגננות, מחבקות העצים, המקסימות והמדהימות.
מסקנת הספקטי: כנראה יש קורלציה בין חיבוק עצים לחיבוק ואהבה לילדים. לרוב היא קורלציה חיובית.
יש גם מתאם חיובי בין משתפי פוסטים לבין טוב לב ואנושיות. אז אתם בטוח משתפים. נכון?
