מאז האבחון של הילד על הספקטרום האוטיסטי, נכנס כל הבית שלנו למשטר מזון בריא. אין ספק שלרוב בחנויות למוצרי מזון בריא מן הטבע, יש מזון בריא, אבל החנות עצמה... לפעמים היא סכנה לבריאות.
רופא המשפחה שלנו תמיד תוהה ״למה אתם מתכוונים טבעי?! הכל פה אבק כוכבים. הכל טבעי״. יש בזה משהו. לא?! למיטיבי הספקטי אבנה את הפוסט הזה בשיטת הסנדוויץ׳ הידועה. מי שלא מכיר את השיטה שיקרא. אם לא בא לכם לקרוא, אז רק אתן הסבר קטן: אתה בא לבן אדם או בת אדם, נותן להם מחמאות, עד שהם עפים באוויר. מיד אחר כך, אתה מטנף עליהם בפנים וטוען שזו ביקרות בונה ולבסוף שוב אומר להם כמה הם מקסימים. סנדוויץ׳. אז הנה, הכנתי סנדוויץ׳ לכל דוגלי החיים הבריאים, שותי מיצי נבט החיטה וחבריהם. תסלחו לי מראש על הפרוסות הדקות והבלתי סימטריות.
הפרוסה התחתונה
אתם צודקים. מאד חשוב לאכול ולהאכיל את הילדים שלנו בריא. גם אם הם על הרצף האוטיסטי וגם אם הם ילדים NAGS-ים. כמות הרעל שיש בסופר אחד, יכולה להרוג עדר פילים. אנחנו למשל, הפכנו לצמחונים (ההגדרה מה זה צמחוני, תלויה בחסידות אליה אתם משתיכים) והחיים יפים. באמת. בדיקות הדם השתפרו הבית מלא בדברים טובים ולא רעילים, הארוחות עשירות וטעימות - ממש עולם קולינרי שלם ובריא נפתח בפנינו. אנחנו מדלגים על חצי סופר וכך החיים יותר קלים. אני אישית מעיד על זה, שאפשר להיות צמחונים, לאכול אוכל טעים ברמות על ולהשאר שבעים.
הביפנוכו של הסנדוויץ׳ (תתכוננו)
אחרי שאמרתי את זה, אם שמתם לב לסוגריים בפרוסה התחתונה לעיל, הבעיה היא שיש אנשים שהפכו את טרנד הבריאות לדת. ממש דת עם זרמים, שכל אחד מהם מבטיח את הגאולה אם רק. כדי להמחיש לכם את זה, אספר לכם סיפור שאתם לא תאמינו שהיה במציאות, אבל אני אומר לכם... אמיתי!
לפני זמן מה (תלוי מתי תקראו את הפוסט), נכנסתי לחנות בריאות לרכישת מוצרי החיים החדשים שלנו על הספקטרום. במרכז החנות עמדו שלוש נשים בגיל משהו כמו... חמישים בערך. לא הייתי נותן להן הרבה פחות. מולן עמדה בחורה צעירה ומצומקת. עומדת שם כמו תלמידה גאה ומספרת איך החיים שלה השתנו מאז שהחלה לצרוך רק מזון בריא. ״אין, החיים שלי השתנו," אמרה בקול דקיק "אני כבר לא עייפה, אני חיונית, התחלתי לעשות ספורט. אין, החיים שלי השתנו." והשלוש, כמו אמאות גאות, חייכו אליה ואפילו אחת מהן ליטפה את כתף הצימוקית החיוורת.
הצימוקית עברה לפרט מה היא אוכלת; לחם מכוסמין מלא עם מחמצת בלבד. המון ירקות. סירופ יאקון מספק לה את כל המתיקות שהיא צריכה בחיים. לא יותר מחמש פירות ביום. "עכשיו את צריכה רק למצוא איזה חתיך בריא והכל טוב, אמרה אחת הנשים והן כולם צחקו. אחת אחרת התעניינה במה הצימוקית פותחת את הבוקר. הצימוקית בגאווה רבה הכריזה "אני קמה בבוקר ודבר ראשון שותה שתי כוסות מים עם ג'ינג'ר לימון ודבש," שלוש הנשים כמעט חיבקו אותה מהתרגשות. "הצימוקית המשיכה מעודדת, מבלי לדעת שזה מה עומד להתרחש "לאחר מכן, אני שמה גרנולה משיבולת שועל מלאה, עם המון דברים טובים, ביוגורט יופלי, אוכלת ויוצאת אל היום שלי."
דממה השתררה בין השלוש, החנות פתאות הייתה שקטה בשקט מאיים. השלוש הביטו בה בתימהון. הצימוקית לא הבינה מה היא אמרה לא נכון. לפתע מירכתי החנות, ממש בסופה, נשמעו ארזי קרטון נופלים, הרעש התגבר ויצאה משם אישה מבוגרת, כבדת משקל. הזכירה לי את קצת את קטי בטס מהסרט מיזרי. היא הייתה לבושה בחצאית פרחונית, החזה הענק הגדול שלה הטלטל כשצעדה במהירות לכיוון הבנות במרכז החנות. הקשר בינה לבין בריאות נראה לי מופרך. היא צעקה בקול לצימוקית ובכך הבהירה את הסיבה לתימהון של השלוש. "זאת מוגלה. מוגלה. יוגורט זו מוגלה של פרה שהיא מפרישה בחלב. למה את תוחבת עטינים של פרה אל תוך הפה שלך? את עגלה?" הצימוקית החווירה ונראה היה שהיא עומדת להתעלף. "אסור לשתות חלב, אנחנו לא בנויים לזה." צעקה המיזרית והצימוקית יצאה משם בבהלה, מיזרי חזרה לאחורי החנות והשלוש התפזרו בחנות כשהן משאירות שקט מעיק.
ניגשתי עם המוצרים שלי לקופה, ביניהם היה חלב סויה. אחת מהשלוש הביטה בסל שלי, "אני רואה שאתה לוקח סויה. יש סיבה?"
"למה את שואלת?" עניתי.
"לא" גיכחה "כי אם יש לך רגישות ללקטוז, אז הייתי ממליצה לך לעבור ממוגרפיה. תדע לך שלאחד ממאה גברים יש סרטן השד ואומרים שזה מרגישות ללקטוז."
"זה לא בשבילי" עניתי "זה בשביל אשתי והילד האוטיסט שלה. אני שותה חלב אנקות."
אני מאמין שסימנתי לכם עם הסיפור הזה את הדרך על מה אני חושב בנוגע למזון בריא וחנויות בריאות.
הפרוסה העליונה
יכול להיות שאתם כמוני אוהבים סנדוויץ' פתוח, אבל בכל זאת אציע לכם את הפרוסה שמעל הסדוויץ׳.
שמעתם על בלו זון? אז בואו תשמעו. בלו זון, הוא כל איזור שמצאו בו מקבץ משמעותי של אנשים שחיים עד גיל מאה וצפונה. זה קורה למשל בסרדיניה. שם הם אוכלים דיאטה ים תיכונית. שזה אומר דגים, הרבה ירקות, פירות, גבינות טריות, דגנים מלאים וכו'. הם לא אוכלים הרבה מידי. חיים חיים שקטים ורגועים, חשופים לאוויר צח ולשמש ומפעילים הרבה את הגוף בגלל הטופוגרפיה של האי. יש עוד סיבות בהתאם למקום. תעשו גוגל. בכל מקרה, אלה הם חיים בריאים בעיני. גם אם אתה על הספקטרום האוטיסטי ASD, PDD, או כל תסמונת אחרת וגם אם אתה אדם רגיל על הספקטרום הנורמטיבי והכללי, אורח ים תיכוני יעשה לכם טוב.
יש לכם ילד או ילדה על הרצף האוטיסטי? מאד חשוב שהוא יחיה בבית שחי בריא. אבל, המלצה שלי... אל תדברו עם הילד או הילדה על אוכל. הם יכולים לקחת את זה רחוק מידי ולדעתי אפילו לפתח הפרעות אכילה. אני חושב שככל שמדובר ברצף אוטיסטי בתפקוד גבוה, כך עולה הסיכון לכך. רוצים לעשות שינוי? תעשו אותו בפועל בבית והילדים כבר יצטרפו. הם יאכלו מה שיש בבית והתנהגו כמו שמתנהגים בבית. הילד כבר מתמודד עם לקות שמזמנת לו המון אתגרים, אז אל תשגעו אותו, במה מותר לאכול ואסור לאכול. מצד שני, תקפידו שיאכל בריא ונכון, כדי שלא יצטרך להתמודד עם בעיות נוספות שקשורת במשקל גוף וכדומה.
מסקנת הספקטי: יותר נכון סיכום. לחיות בריא זה לחיות אורח חיים כמו בסרדיניה והכי חשוב... לחייך ולשמור על שמחה פנימית. אצלינו בבית יש מנטרה שחמותי וחמותה של הזוגית, לא סובלות: אשמה לאשפה. מה השטויות האלה הן מזדעזעות. אשמה זה כלי חינוכי יעיל ומשיג מטרות באופן מיידי.
זה בריא לשתף. נסו ותראו שיפור בשמחת החיים שלכם.
