אולי אפשר להוסיף את זה ל - PDBD, או שאולי זו הפרעה בפני עצמה. לאחר שאתם כבר ברוגע שלכם והתאקלמתם בספקטרום האוטיסטי, מתחילה תופעה מוזרה; אתם מתחילים לאבחן אנשים מהעבר הרחוק, הקרוב ומהסביבה המידית. מלבישים עליהם את הרצף האוטיסטי. הרי אנחנו כבר מומחים.
זה נשמע קצת כמו הרגל מגונה. כאילו שאנחנו מרגישים שחייבים לצרף אלינו עוד אנשים, שלא נהיה בזה לבד. או אולי שהספקטרום לא כזה נדיר, פשוט לא היו מאבחנים פעם. אם רק היו מאבחנים... הילד ההוא, שישב מאחור בכיתה ולא דיבר, בטוח הוא היה על הספקטרום. כן ואמנון הרס״פ בטוח על הספקטרום. הבן אדם היה שומע רק את עצמו. וכפיר, שההורים שלו היו מרופדים טוב טוב וקנו לו אוטו בשביל שיהיו לו חברים. ברור שהוא היה על הרצף (או אולי עם רצף של חברים קקות, שבשבילם כפיר היה בית ריק ואוטו). ודודה גרציה?! הייתה באה לבקר בפתאומיות ועוזבת בפתאומיות. אתה בא לצאת והיא מופיעה בדלת. נכנסת מדברת, מקשקשת, מתגאה בבן שלה, שהוא הרבה יותר מוצלח ממך (כן בטח. לדעתי גם הוא על הספקטרום. היינו משחקים ומתקדמים במשחק והוא עוד תקוע עם הסוס בכאילו). אתה כבר מוותר על היציאה, הולך להכין לה תה, חוזר, היא כבר לא שם. לא בגלל שהיא נעלבה או משהו, פשוט הולכת בלי להיפרד. זו השריטה שלה. או שהיא גם היית ספקטי גרציה.
האמת, שגם מקבלים המון עזרה בזה מהסביבה. יושבים בסלון עם חברים. אחרי שהם סיימו לרחם עלינו, הם מנסים להרגיע אותנו ואת עצמם. הם מתחילים להעלות שמות של אנשים שהם בטוחים שגם הם על הספקטרום. הטייס ההוא שהיה איתו בצבא, בטוח על הספקטרום והנה תראו - טייס. והבן של השכנים ?! גם הוא, בטוח על הרצף האוטיסטי והנה תותח במחשבים. יכול לקנות כאן את כולנו. ועוד ועוד פילוסופים, מחזאים, מדענים, פוליטיקאים, כולם על הספקטרום ולא קרה להם ום דבר. הם חיים עם זה.
נפתח בחיים שלנו מן מחול כזה. כוריאוגרפיה מוזרה, שנועדה בסופו של דבר להרגיע אותנו, לומר לנו, הכל בסדר, זה לא רק אתם, יש עוד הרבה כמו הנסיך שלכם. אנחנו כמובן חלק מהריקוד הזה, לפעמים רוקדים לבד, לפעמים עם אחרים בלהקה. קרובים, רחוקים, מתואמים או מאלתרים. רוקדים את שירת הברבור של חיינו הקודמים.
מסקנת הספקטי: מהר מאד אתה לומד מהאבחונים האלה שאתה עושה לאחרים, שצרת רבים היא לא רק נחמת טיפשים, היא צרה גדולה.
לעומת זאת, שיתוף הפוסט ברבים, הוא לא רק חוכמה גדולה, הוא גם תקשורתי. אז שתפו!
