א' זו כיתה, ב'? ב' זו בעתה. בייחוד אם זו כיתת תקשורת. לא אני לא מגזים. כיתה א' היא כמו לשלוח את הילד לצבא. זה פעם ראשונה שהוא משנה מסגרת נעימה ועוטפת למסגרת תובענית ולוחצת. זה מלא בחוסר ודאות גם אצל הורים לילדים NAGS-ים, אבל בעיקר אצל הורים לילדים על הרצף האוטיסטי.
אצל הורים לילד על הספקטרום האוטיסטי, מחליטים כל השנה מה יהיה בשנה הבאה. כך זה היה גם אצלינו. בזמן שהילד היה בגן תקשורת, כבר החלו דיונים חוצבי להבות בבית, על השאלה אם ימשיך בשנה הבאה בגן תקשורת שנה נוספת, או יעלה לכיתה א. ואם יעלה לכיתה א', האם יהיה בשילוב יחידני, או יעלה לכיתת תקשורת בבית ספר רגיל.
הניצים: ספקטי מאמי (להלן תקרא הזוגית), ספקטי דאדי והשופטות צוות גן התקשורת.
טענת הזוגית: גן התקשורת שלנו הוא מדהים, הצוות מעולה, הילד פורח שם ומתקדם כל יום בצורה מדהימה. לכן צריך להשאיר אותו עוד שנה בגן. חוץ מזה שיפצנו את הגן, לא חבל?! אז מה שיתחיל בית ספר בגיל שבע וחצי. אולי במצב כזה יספיק לו להיות בשילוב יחידני עם משלבת (לא יכול לשמוע את המילה הזו).
טענת הספקטי דאדי: נכון שהילד מתקדם, לכן בתום השנה הוא יהיה מוכן לכיתה א'. מה גם, כבר עכשיו, כשהוא הולך לשילוב בחטיבה הצעירה, שבה יש ילדי גן חובה כמוהו וילדי כיתה א', כולם חצי ממנו בגובה. אז מה היה אם נשאיר אותו עוד שנה?! הוא יהיה ויקינג בין גמדים. אז יצטרך להתמודד עם הלקות שלו יחד עם המראה הענקי שלו (למרות שהוא חתיך צ'ארמר ואני לא אובייקטיבי). ההצעה שלי (בשלב זה אני מציע, אבל אם צריך אשתמש בזכות הווטו): כיתה א' בכיתת תקשורת, כדי שיהיה מוגן מפגעי התנאים הניתנים ל- NAGS-ים ויוכל להתרכז בפיתוח היכולת הלימודית שלו, לצד היכולות החברתיות שלו בהדרגה.
השופטות: לא הסכימו לעסוק בזה במהלך השנה מעבר להקשבה ושיקוף. בסוף השנה המליצו על כיתה א' תקשורת. זה איפשר לי לא להשתמש בזכות הווטו, אבל גם שינויים רדיקליים בצוות המיועד לשנה הבאה, הכוללים את עזיבת הגננת הראשית, שכנעו את הזוגית שעדיף ככה. שילוב יחידני לא היה על הפרק, לאחר הניסיון המר שלנו בתחום. כך שההחלטה הייתה סופית ועכשיו נותר רק ללחוץ על הגורמים האחראים באגף החינוך בעירייה ובמתי"א, לבנות כיתה טובה, שבה יהיו לנסיך פרטנרים לפתח את יכולותיו.
הגיע היום. הנסיך עולה לכיתה א'. מביקור טרומי בבית הספר. מצאנו מנהלת מחוייבת, ש״מנצלת" את הילדים שלנו להרבצת תורת השילוב בילדי כלל בית הספר. זה נראה מבטיח. צוות מעולה. אם כי נקבל שם רבע מהמשאבים שקיבלנו בגן התקשורת. בקטע הזה הזוגית צודקת, אבל אין מה לעשות. הוא לבסוף יגיע לכיתה א' והמשאבים יחתכו בכל מקרה. למה אני אני מרגיש מצוין ולא חרד כמו הורים לילדים רגילים? כי באותו בית ספר, ילדים NAGS-ים, נכנסים לכיתה ומכאן אומרים להם: תתמודדו. ממש. תתמודדו עם הילד שלידכם שאתם לא מכירים, עם זה שגן הילדים כבר לא כאן, עם החוקים החדשים, עם איפה השירותים, עם מתי מוציאים מה ומה להביא מחר ומה בדיוק אמרה המורה לשלושים וחמישה התלמידים והתלמידות בכיתה. בהתחלה תהיו באלם טירונות, עם הזמן כל אחד ואחת בהתאם למקומו על הספקטרום הנורמטיבי והכללי, ימצא את דרכו בנבכי הפרוזדורים והכיתות בבית הספר. מבחינתי כהורה התיאור הזה... הוא בעתה.
לעומת זאת הילד ASD שלי שנכנס לכיתה א', נכנס כשאני והזוגית רגועים לחלוטין. נפגשנו עם הצוות של המורות הסייעות והצוות החינוכי. הוא ימצא בשעות הפעילות שלו בבית הספר במרחב מוגן. כיתה קטנה עם שירותים צמודים. עם מורות שתמיד משגיחות ומכוונות אותו בדרכו החדשה. יש לו חצר משותפת עם שאר ילדי בית הספר. שם ובכיתת השילוב (כיתה א' רגילה), הוא בא איתם באינטראקציה, רק שתמיד מהצד יש מורה שמפקחת. תגידו... אתה עוטף את הילד יותר מידי, איך הוא יפתח עמידות לחיים. כרגע, מה שחשוב זה שיפתח עמידות לעצמו. שיפתח דיבור פנימי חיובי על עצמו ועל העולם סביבו. שידע שיש לו מרחב של שקט לרכוש כישורי למידה, קריאה, כתיבה, למצוא את מקומו בצורה מבוקרת, במרחב של 400 תלמידים ורעש אימים. אחר כך הוא יבוא עם עמוד שדרה מנטלי, חזק יותר להתמודד עם השאר. כשבפנים אצלו הכל מסודר, אז לבחוץ אין סיכוי נגדו. אתם חושבים שאת כל מה שתיארתי רק הילד שלי צריך. ממש לא! כל ילד צריך את זה. בפינלנד כל הילדים מקבלים את התנאים של ילדי ASD אצלינו. הסטיגמות?! לא מעניינות אותי. אני מעדיף להתמודד רק עם מה שיש לי שליטה עליו. בורות של אחרים היא הבעיה שלהם, לא שלי ולא של הילד שלי.
מסקנת הספקטי: חמותי וחמותה של הזוגית שלי, לא מרוצות; "תעזבו את הילד לגדול כמו שאתם גדלתם והכל יהיה בסדר." בתרגום של ספקטי דאדי; תזרקו אותו לג'ונגל, הוא כבר ישלוף את הציפורניים שלו ואם לא... אז מגיע לו שיטרפו אותו. טוב שלא הייתי ספקטי אצל השתיים האלה (גילוי נאות - מעולם לא הלכתי לאבחון).
לא מתחפפים לפני שמשתפים!
